כתיבה אישית על הורות, חינוך, התבגרות והדברים שבאמת חשובים בגידול ילדים.
לפני 20 שנה, יהל אחי ואני הוחתמנו בחברת תקליטים על חוזה לאלבום שלנו – "ציפורים". באותם ימים האגו התנפח, הרגשתי בעננים, וכשבעיתון כתבו שאנחנו "פינק פלויד העבריים" – עפתי לגמרי על עצמי.
את החזרות עשינו בחדר שאהבנו במיוחד בשם "הקופסא" בתל אביב. שם פגשנו את יונתן יעקובי, טכנאי הסאונד של המקום. מהר מאוד נולדה אהבה. זיהיתי ביונתן כישרון ענק, וכשנסגרה לנו הופעה ראשונה ב"הייניקן הבימה", שאלתי אותו: "יונתן, אתה עושה סאונד גם להופעות חיות?".
יונתן ענה בביטחון מלא: "בטח שאני עושה! מה אתה גנוב?! ברור!!!"
אני זוכר אותו סוחב את עגלת הציוד בכיכר הבימה. באותן הופעות, הייתי נוטה להתלונן על הבמה. רוני סופרסטאר הייתה אז בשיא, ואני הייתי אומר במיקרופון כמה זה חבל שלא מקשיבים לשירים שלנו. יונתן תפס אותי בצד ואמר לי משפט ששינה אותי: "אתה חייב להפסיק להגיד את הדברים האלה. אתה הורס לי את ההופעה בן אדם!"
נראה לי שבאותו רגע, הוא שחרר אותי מהצורך להיות מתקרבן בחיים שלי.
השנים עברו. יונתן טס לניו יורק, עבד באולפנים גדולים, ואני המשכתי בדרכי. אחת מתובנות הקורונה שלי הייתה שאת מי שאני אוהב – אני צריך לשמור קרוב. וכך מצאנו את עצמנו שוב, יושבים מעל לבנה וזעתר ביפו.
היום, כשאנחנו עובדים יחד באולפני ג'אפה על האלבום החדש עם התלמידים שלי – "ילדי הירח" – האמת יצאה לאור.
מעל קערת קבב בוולט, יונתן הסתכל עלי ואמר: "זוכר שאמרתי לך שברור שאני יודע לעשות סאונד להופעות? אז זהו, שסתם אמרתי. מעולם לא עשיתי סאונד להופעה לפני כן! פחדתי נורא שתעלו עלי, אבל אמרתי – יאללה, אני קופץ למים. על החיים ועל המוות".
צחקנו שעות על רצפת האולפן. לפעמים, הזינוק הזה למים הוא כל מה שצריך כדי להפוך למקצוען שיונתן היום – זה שהספיק להיות טכנאי הבית של שלום חנוך.
יש רגעים שבהם צריך פשוט להגיד "כן" וללמוד לשחות תוך כדי תנועה.
