זה התחיל בחיוג ממספר לא מזוהה. על הצג היה רשום רק: "ארצות הברית". "היי ג'ון דורון!", בקע קול צרוד ומוכר מהצד השני. "היי, מי זה?" שאלתי, חצי ער. "זה סליי." "שו סליי?!" "סילבסטר סטאלון." הלב שלי החסיר פעימה. "wt…", מלמלתי. "כן, האמת שמתרגש לדבר איתך גם," הוא המשיך. "תקשיב, אחי פרנק, אתה מכיר אותו נכון? […]
"אני לא יכול בן, זה היה ברדיו". יהונתן דורון חוזר לרגע קטן במכונית של אבא ומגלה למה שום דיסקמן לא הצליח לשחזר את הקסם של ג'ון לנון ביום ההוא.
"זה עלינו, הילדים, לשבור את שרשרת הסבל". יהונתן דורון על הדמעות בקולנוע והריצה לגן – פוסט על ברוס ספרינגסטין, על כסף, ועל מה שבאמת חשוב בהורות.
"אבא פיל נבהל מאוד ומיד התחיל לצעוד". יהונתן דורון מפרק את המיתוס של האב המבהיל וקורא לגברים הישראלים להפסיק לפחד מהדמעות של עצמם ולצאת מהמבצר הגברי השותק.
