לבחור להיות הבאטמן: על כנס "עמיתים משפיעים", ציפורי העיר והחלה של אמלי

"צילום פנורמי (16:9) המנציח רגע של 'אהבת חינם' בלב תל אביב, כפי שתואר בפוסט. במרכז התמונה אמלי הצעירה, לבושה במעיל כסף וורוד, כשהיא יושבת בכיכר ראול וולנברג מפוררת חלה. הילדה והאב צוחקים באושר מתפרץ. ברקע, מעבר לקיר הישן עם התמונות מהפוסט, נראה נוף פתוח ועצום של רחובות העיר עם המכוניות והאנשים המשתלבים עם נוף פתוח ועצום של מרחבי קרח ושלג המזכירים את ה'אלמא' בזכרון יעקב, עם הילת אור זהובה וחמה המקיפה את האופק. בצד ימין למעלה, מעבר לעצי הדק והאופק המואס, מופיע שלט רחוב ישן ואותנטי בעברית: 'רחוב ראול וולנברג'. מתוך ידה של אמלי, המוציאה את פירורי החלה, משתלב אלמנט ויזואלי עדין של 'גלי קול' מוזהבים, המזכירים את מיתרי הקול של ברוס ספרינגסטין עליהם נכתב בפוסט, והופכים את הרגע האנושי למנגינה של חיים. התמונה כולה משדרת תחושת זמן שעצר מלכת, קפוא בזיכרון, המשלב בין זיכרון אישי לאהבה למוזיקה, ומנציחה את האור המיוחד שלו, שלא יכבה לעולם."

"הכל עניין של בחירה וגישה." 🦇✨

מה הקשר בין כנס "עמיתים משפיעים" בפתח תקווה לבין חלה אחת "לא מוצלחת" של אמלי ביום שישי?
יהונתן דורון בטור מעורר השראה על הבחירה שאנחנו עושים בכל יום מחדש: האם להיות ה"ג'וקר" של הנסיבות, או לבחור להיות ה"באטמן" – זה שיודע לקחת שיר עצוב ולהפוך אותו לטוב יותר.

בסיפור אישי ונוגע ללב, יהונתן לוקח אותנו מההרצאות מול מאות בני נוער ועד לרגע שבו אכזבה קטנה של ילדה הפכה לסעודת מלכים עבור ציפורי השמיים. זהו שיעור על חמלה, על היכולת להפוך כל "לימון" ללימונדה, ועל ההבנה שנתינה לאחר היא לפעמים הדרך הכי טובה להשביע את הרעב הפנימי שלנו.