מכתב לסבא: על החברות האמיצה שהצילה אותי

הנה הצעה לטקסט אלטרנטיבי (Alt Text) עבור התמונה השנייה (המכתב לסבא), מותאם לנגישות ול-SEO: "צילום תקריב נוסטלגי של מכתב בכתב יד על שולחן עץ עתיק. המכתב נפתח במילים 'Dearest Grandpa' ומתחתיו הכותרת 'On the Brave Friendship That Saved Me'. לצד המכתב מונחים עט נובע יוקרתי, משקפי קריאה, ספל קפה חם ותמונה ישנה בשחור-לבן של גבר צעיר עם ילד קטן בתוך מסגרת זהב. ברקע נראים ספרים על מדף, המשרים אווירה של זיכרון וגעגוע.

סיפור על חברות אמיצה שנולדה משקית פופקורן וסרט בנהריה של שנות התשעים. יהונתן דורון במכתב פרידה חשוף לסבו, ממייסדי קיבוץ מצובה ואיש פלמ"ח, שהיה לו למשפחה אמיתית. מסע בין נסיעות בכבישי הגליל, שאלות על אלוהים, ועד לרגעים האחרונים בבית החולים שבהם המוזיקה החליפה את המילים. מונולוג מרגש על סבא אצילי, על נכד 'עוף מוזר' ועל הקשר ששום מוות לא יכול לו.

פינוקיו: קונפליקט הילד הדמוקרטי והמאבק על הנעורים

איור פנורמי רחב של סדנת נגרות המעבר אל מחוץ לבית הספר. בחזית עומד פינוקיו, ילד עשוי עץ עם כובע מחודד ואף ארוך, כשהוא מחובר לחוטי בובה. ברקע מחוץ לסדנה נראים ילדים משחקים: קבוצה אחת רצה סביב גלובוס, וקבוצה שנייה יושבת יחד וקוראת בספר. בין הסדנה לילדים תלוי פוסטר ישן ועליו כתוב 'פינוקיו: קונפליקט הילד הדמוקרטי והמאבק על הנעורים'. התאורה חמה ומזמינה.

האם בית הספר המודרני הופך את הילדים שלנו ל'חמורים'? יהונתן דורון חוזר אל סיפורו של פינוקיו מ-1881 ומגלה דמיון מבהיל למערכת החינוך של ימינו. מסע בין חופש בחירה, שינון ציונים, והתובנה המטלטלת שמכה בו בגינת בית הספר הדמוקרטי: למה הילדים הכי חופשיים חולמים בסוף להיות 'כמו כולם'? פרק על בגרות, למידה בלונה-פארק של החיים, והידיעה שנעורים, בניגוד לציונים, אי אפשר להשלים.