השיעור של גנדי: למה הילדים שלנו לא מקשיבים לנו, אבל מחקים אותנו?

איור בסגנון קלאסי של מהטמה גנדי יושב תחת עץ בניאן עתיק ומניח יד על ראשו של ילד הודי צעיר העומד מולו. אמו של הילד עומדת בצד ומביטה. התמונה מסמלת את חשיבות הדוגמה האישית בחינוך

למה גנדי ביקש מהילד לחזור רק בעוד שבועיים כדי להגיד לו להפסיק לאכול סוכר? יהונתן דורון בפוסט על השיעור הכי חזק בבית: זה שלא עובר דרך המילים, אלא דרך מי שאנחנו באמת. על האמת הכואבת והמזככת שבה הילדים שלנו הם המראה המדויקת ביותר למאבקים הפנימיים שלנו, ולמה לפני שאנחנו מבקשים מהם להשתנות, אנחנו חייבים לבדוק אם אנחנו כבר הפסקנו "לאכול סוכר".