הורים מהאגדות

ספר אגדות עתיק ופתוח מונח על שולחן עץ כהה ומחוספס, מואר באור נרות רך. מהדפים הפתוחים עולות איורים והולוגרמות זוהרות בגווני כחול-אפור של דמויות יתומות ונטושות מפורסמות. ניתן לזהות דמויות של ילדים הולכים ביער, צלליות מטושטשות הנעלמות כעשן, ואלמנטים קסומים המדגישים את מוטיב הבדידות والיתמות המרכזי באגדות הקלאסיקות

מפינוקיו וסינדרלה ועד הארי פוטר – למה רוב גיבורי האגדות שגדלנו עליהם הם יתומים או נטושים? מסע מרתק בין דפי הפולקלור שחשף תובנה מטלטלת: האגדות לא נועדו רק לשעשע, אלא להזהיר את הילדים מפני 'הנוכחות ההורית המתעתעת'. גלו איך המציאות הזו משתנה בעידן המודרני, ואיזו אגדה אחת מעזה לעשות את זה אחרת.

המתאגרף

זוג כפפות איגרוף אדומות וישנות תלויות על מסמר בקיר עץ כהה במכון איגרוף. לצידן, על ספסל עץ, מונח צילום וינטג' דהוי של ילדה קטנה מחייכת ומחזיקה דובי

הסיפור המרגש על המתאגרף המקצועי שנטש את בתו למשך 9 שנים, ועל השיחה המפתיעה משער D בנתב"ג ששינתה את חייו. קרב על אבהות, סליחה ובחירה מחדש. קראו את סיפורו של נתן

השיעור של גנדי: למה הילדים שלנו לא מקשיבים לנו, אבל מחקים אותנו?

איור בסגנון קלאסי של מהטמה גנדי יושב תחת עץ בניאן עתיק ומניח יד על ראשו של ילד הודי צעיר העומד מולו. אמו של הילד עומדת בצד ומביטה. התמונה מסמלת את חשיבות הדוגמה האישית בחינוך

למה גנדי ביקש מהילד לחזור רק בעוד שבועיים כדי להגיד לו להפסיק לאכול סוכר? יהונתן דורון בפוסט על השיעור הכי חזק בבית: זה שלא עובר דרך המילים, אלא דרך מי שאנחנו באמת. על האמת הכואבת והמזככת שבה הילדים שלנו הם המראה המדויקת ביותר למאבקים הפנימיים שלנו, ולמה לפני שאנחנו מבקשים מהם להשתנות, אנחנו חייבים לבדוק אם אנחנו כבר הפסקנו "לאכול סוכר".

מה שלומכם? מה שלומכן? על איום קיומי וחגיגות של התקיימות

שלושה ילדים משחקים משחק קלפים ומשחק הקופסה 'חריזות' (Charades) בסלון ביתי מואר בישראל. ברקע דגלי ישראל התלויים על המרפסת, מסמלים רגע של שקט וביחד בתוך תקופת משבר

בין זיכרון הגננת שנרצחה לשאלות התמימות של בנו הקטן על הטילים שנגמרו, יהונתן דורון בוחר לעצור. בפוסט חשוף על הורות תחת "איום קיומי", הוא מסביר למה הוא מסרב ללחוץ על כפתור ה"חוסן" המיידי ובוחר במקום זאת לתת מקום לפחד, לעייפות ולחמלה. סיפור על מציאת "כוכבים בתוך החושך", על הרווחים היקרים שמצא בתוך המקלט, ועל ההבנה שאיזון אמיתי לא עובר דרך מעברים קיצוניים, אלא דרך נשימה עמוקה אחת.