סדקים של אור בין חומות מעשיהו: הסיפור על המדים שהפכו לפופים

"צילום פנורמי (16:9) המציג את סדנת התפירה של פרויקט 'סדקים של אור' בכלא מעשיהו. במרכז הפריים, על שולחן עץ עתיק וגס, מונחים שני פופים עגולים ורכים שנתפרו ממדי אסירים: הפוף הקדמי מעוצב בדוגמת פסים בגווני ורוד-בז' (בהשראת הבד שבתמונה המקורית) והפוף האחורי עשוי מבד כתום עז של מדי שב"ס, ועליו תווית לבנה עם הכיתוב 'שירות בתי הסוהר - מעשיהו'. הרקע מציג חלל עבודה אותנטי עם מדפי עץ עמוסים בגלילי בד, סלי קש עם פקעות חוטים ומכונת תפירה ישנה ליד החלון. אור שמש רך חודר מהצד ומאיר את המרקם של הבדים, ומעניק לתמונה תחושה של תקווה, תיקון ויצירה מתוך מקום של קושי."

"אני תמיד מחפש את הסדקים לאור." 🕯️⛓️

בסוף הופעה בכלא מעשיהו, רגע לפני שיצאתי חזרה אל החופש, הסוהר אהרון עצר אותי לכוס קפה וסיפר לי סיפור ששינה את הדרך שבה אני מביט על "בני אדם שבורים".

יהונתן דורון בטור מרגש על רגע של תיקון בלתי אפשרי: איך הרים של מדי אסירים אפורים וקשיחים הפכו, בזכות סוהר אחד שהאמין ואסיר אחד שחיפש תקווה, לפופים רכים ומנחמים עבור ילדים. זהו סיפור על המעבר מכאב לנתינה, על השכר שאי אפשר למדוד בכסף, ועל ההבנה שגם במקום הכי חשוך – אדם אחד שמאמין בך הוא כל מה שצריך כדי להדליק את האור.

לבחור להיות הבאטמן: על כנס "עמיתים משפיעים", ציפורי העיר והחלה של אמלי

"צילום פנורמי (16:9) המנציח רגע של 'אהבת חינם' בלב תל אביב, כפי שתואר בפוסט. במרכז התמונה אמלי הצעירה, לבושה במעיל כסף וורוד, כשהיא יושבת בכיכר ראול וולנברג מפוררת חלה. הילדה והאב צוחקים באושר מתפרץ. ברקע, מעבר לקיר הישן עם התמונות מהפוסט, נראה נוף פתוח ועצום של רחובות העיר עם המכוניות והאנשים המשתלבים עם נוף פתוח ועצום של מרחבי קרח ושלג המזכירים את ה'אלמא' בזכרון יעקב, עם הילת אור זהובה וחמה המקיפה את האופק. בצד ימין למעלה, מעבר לעצי הדק והאופק המואס, מופיע שלט רחוב ישן ואותנטי בעברית: 'רחוב ראול וולנברג'. מתוך ידה של אמלי, המוציאה את פירורי החלה, משתלב אלמנט ויזואלי עדין של 'גלי קול' מוזהבים, המזכירים את מיתרי הקול של ברוס ספרינגסטין עליהם נכתב בפוסט, והופכים את הרגע האנושי למנגינה של חיים. התמונה כולה משדרת תחושת זמן שעצר מלכת, קפוא בזיכרון, המשלב בין זיכרון אישי לאהבה למוזיקה, ומנציחה את האור המיוחד שלו, שלא יכבה לעולם."

"הכל עניין של בחירה וגישה." 🦇✨

מה הקשר בין כנס "עמיתים משפיעים" בפתח תקווה לבין חלה אחת "לא מוצלחת" של אמלי ביום שישי?
יהונתן דורון בטור מעורר השראה על הבחירה שאנחנו עושים בכל יום מחדש: האם להיות ה"ג'וקר" של הנסיבות, או לבחור להיות ה"באטמן" – זה שיודע לקחת שיר עצוב ולהפוך אותו לטוב יותר.

בסיפור אישי ונוגע ללב, יהונתן לוקח אותנו מההרצאות מול מאות בני נוער ועד לרגע שבו אכזבה קטנה של ילדה הפכה לסעודת מלכים עבור ציפורי השמיים. זהו שיעור על חמלה, על היכולת להפוך כל "לימון" ללימונדה, ועל ההבנה שנתינה לאחר היא לפעמים הדרך הכי טובה להשביע את הרעב הפנימי שלנו.