בלט או קארטה? השאלה שכל אבא מפחד לשאול

"צילום פנורמי (16:9) בפורמט 'דיפטיך' (שתי תמונות מחוברות), הממחיש ויזואלית את הדילמה בין עדינות לכוח. הצד הימני מציג צילום סטודיו עדין ומואר של נעלי בלט ורודות עם סרטי סאטן, המונחות על רצפת עץ מבריקה עם דוגמת ה'הרבורן'. הרקע מטושטש ורך. הצד השמאלי מציג צילום דרמטי, מחוספס וקונטרסטי של חליפת קארטה (גי) לבנה, עם חגורה שחורה כרוכה סביבה, על רקע קיר בטון חשוף ומחוספס. בין שתי התמונות מופיע פס אור זהוב, דק ועדין, המפריד ומחבר ביניהן, ומעליו הכיתוב העברי בכתב יד פואטי: 'שמרי על עצמך...'. התמונה כולה משדרת תחושת זמן שעצר מלכת, קפוא בזיכרון, המשלב בין זיכרון אישי לאהבה למוזיקה, ומנציחה את האור המיוחד שלו, שלא יכבה לעולם."

"שמרי על עצמך מפני בני האדם."
מה עושה אבא שכותב שירים כשהוא מחכה לבת שלו ב-1:00 בלילה? הוא כותב שיר.
יהונתן דורון בטור נוקב המשלב בין החרדה האבהית המגולמת בשיר "טלפני טלפני" של שלמה ארצי, לבין הרגע בו הביט בבתו מישל מופיעה בבלט. טור על הדילמה הקיומית של כל הורה: האם לחזק את הרגישות והעדינות, או לגדל לוחמת שתדע להתמודד עם הנורא שיבוא? זהו סיפור על הפחד להרפות, על הצורך לתת להם לסלול את הגדרת זהותם, ועל ההבנה שבסופו של דבר, האמונה באור היא לא מותרות – היא חובה.

הקליפ הכי מושקע בעולם: השיעור שלמדתי מתום ותומר

"צילום פנורמי (16:9) המשחזר רגע נוסטלגי ומרגש מתוך הקליפ 'תחת שמי ים התיכון'. בתמונה נראים שלמה ארצי ובנו בן, יושבים בקרבה עמוקה על כורסת עור חומה קלאסית. האב מחבק את בנו בזרוע אחת, חיוך רחב ומלא גאווה על פניו, בעוד הבן נראה שר או מדבר בהתלהבות. התאורה חמה וביתית, מאירה את פניהם ומדגישה את הקשר האמיץ ביניהם. ברקע ניתן לראות ספרייה ביתית עמוסה בספרים ומנורת שולחן מוזהבת המשרה אווירה של אינטימיות וזיכרון משפחתי יקר. התמונה מייצגת את ה'השקעה' האמיתית עליה דיבר תום בפוסט – השקעה של זמן, נוכחות ואהבה ללא תנאי בין אבא לבנו."

"יהונתן, זה הקליפ הכי מושקע שמצאת לנו?!"

כשהקרנתי לתלמידים שלי את שלמה ארצי, חלקם ראו רק איכות צילום נמוכה וקיר מתקלף. אבל תלמיד אחד בשם תום, ראה את מה שכולנו מחפשים – חמש וחצי דקות של אבא שפשוט נמצא שם עבור הבן שלו.

"תן לי חמש דקות כאלה עם אבא שלי, ואני בן אדם אחר," הוא אמר.

פוסט על היכולת להפסיק לחפש את הפירוטכניקה ולהתחיל להשקיע במה שבאמת חשוב: בלב, בנוכחות ובזמן שאנחנו נותנים לילדים שלנו.

ילד קפוצ'ון

צילום של נער מתבגר יושב לבדו על מדרגות אבן ברחוב עירוני. הוא לובש קפוצ'ון ירוק כהה המכסה את ראשו, ידיו בכיסים ומבטו מופנה הצידה בהבעה מהרהרת. התאורה מעט קרירה ומדגישה את תחושת ההסתגרות והשריון שהבגד מעניק לו מול העולם שבחוץ

עמוק בפנים, במעמקי הקפוצ'ון, מסתתר לו ילד קטן." שיר על הפער שבין הגוף הרץ קדימה ללב שזועק להישאר ילד, ועל הדרך היחידה להוריד את השריון – דרך משחק וצחוק.

ילדים לא יודעים לשתות קפה

צילום חמים וביתי של שני ילדים יושבים ליד שולחן עץ במטבח. ילד קטן שותה בהנאה מכוס שוקו עם מרשמלו, ולצידו ילדה מחייכת ומביטה בו ברכות. בקדמת התמונה נראית כוס קפה שחור של מבוגר, המדגישה את הניגוד בין המרירות של עולם המבוגרים למתיקות והפשטות של הילדות

כשלילד רע בפנים, הוא לא יציע שנשב יחד לשיחה על כוס קפה." שיר על פרדסים אפלים של תסכול, ועל השער שנפתח כשאנחנו מזמינים את הילד (זה שלנו וזה שבתוכנו) לשתות יחד שוקו.

שנאת הבורא

ציור של פרח צבעוני עם עלי כותרת אדומים כחולים וצהובים גדל מאדמה חומה - שנאת הבורא מאת יהונתן דורון

כשהורים שונאים זה את זו, הילד מוגבל ביכולת לפתח אהבה עצמית. יהונתן דורון על הפרח שגדל באדמה חולה ועל מה שילדים באמת צריכים מההורים שלהם

חינוך לאושר

יהונתן דורון משוחח עם הורים באספת הורים על חינוך, אושר ונראות של ילדים.

"חבל", עניתי לאבא שביקש שביתו תהיה מאושרת. פוסט על המרדף הבלתי אפשרי אחר האושר, על נוסחת ה-א.נ.י ועל שני הצרכים הקיומיים של כל ילד: נראות ושייכות.