לא לימדו אותנו לריב: מהסלון בבית ועד לשבר בעם

"אני לא יודע לריב. אני יודע לכעוס." יהונתן דורון במסע בעקבות סבתו בת ה-100, אל המקומות שבהם שכחנו איך להשלים, איך לחבק ואיך לאחד את השבטים כאן בארץ.
ברוס ואני: על הבמות הכי גדולות והחיבוק הכי קטן

"זה עלינו, הילדים, לשבור את שרשרת הסבל". יהונתן דורון על הדמעות בקולנוע והריצה לגן – פוסט על ברוס ספרינגסטין, על כסף, ועל מה שבאמת חשוב בהורות.
הילדים הם לא אנחנו: השיעור שלמדתי ב"מפלי האימה"

"ראיתי במישל אותי, ולא ראיתי אותה". יהונתן דורון בסיפור על מפלי האימה, דמעות של פחד, והתובנה שרק כשניתן לילד שביננו מקום, הילדים שלנו יוכלו באמת לעוף.
הזקן והים: על סבאות, הורות והצורך שמעולם לא נגמר

אני לא מדבר איתם כבר ארבע שנים." מפגש עם צ'רלי, ימאי ונגר, חושף את הפצע הכואב של סבים שהפכו ל"לוגיסטיקה". סיפור על נתק, על המזרח הרחוק ועל הרגע שבו הלב ניצח את האגו.
ילד קפוצ'ון

עמוק בפנים, במעמקי הקפוצ'ון, מסתתר לו ילד קטן." שיר על הפער שבין הגוף הרץ קדימה ללב שזועק להישאר ילד, ועל הדרך היחידה להוריד את השריון – דרך משחק וצחוק.
ילדים לא יודעים לשתות קפה

כשלילד רע בפנים, הוא לא יציע שנשב יחד לשיחה על כוס קפה." שיר על פרדסים אפלים של תסכול, ועל השער שנפתח כשאנחנו מזמינים את הילד (זה שלנו וזה שבתוכנו) לשתות יחד שוקו.
סולו של שתיקה: מה למדתי מפרינס ומהקראטה על אמנות העצירה

למה אריק קלפטון חשב שפרינס הוא הטוב בעולם? פוסט על כוחה של ההפסקה במוזיקה, באומנויות לחימה ובחינוך. איך לנגן את חיינו לאט יותר ולגלות את הילדים שלנו מחדש.
חינוך לאושר

"חבל", עניתי לאבא שביקש שביתו תהיה מאושרת. פוסט על המרדף הבלתי אפשרי אחר האושר, על נוסחת ה-א.נ.י ועל שני הצרכים הקיומיים של כל ילד: נראות ושייכות.