בספרי הראשון, "כל מה שילד צריך", כתבתי שאין קסמים בחינוך. היום אני חושב שלא הייתי מספיק מדויק – יש קסמים בחינוך!

כמובן, התכוונתי שלוקח זמן לתהליכים להבשיל, אבל אני זוכה לראות בכל יום קוסמות כבירות שמחוללות פלאים. קירות חדרי המורים ספוגים בתסכול ובייאוש, והם שמעו מעט מאוד דברי הלל מפי הקוסמות עצמן – המורות. אז החלטתי ליצור סדנה מיוחדת לצוותי חינוך, וקראתי לה: "יש קסמים בחינוך".

המכתב לקוסם

במפגש הראשון שלנו, ביקשתי מהצוותים ב-8 בתי הספר שליוויתי לכתוב לי מכתב. אמרתי להן שאני קוסם גדול, וביקשתי שיענו על שלושה דברים:

1. למה אני פה?
2. עם אילו אתגרים אני מתמודדת שהייתי רוצה שהקוסם יסיר?
3. איך נראית כיתת החלומות שלי?

אספתי כ-240 מכתבים. בלילות הייתי יושב וקורא אותם אחד אחד, דומע מהתרגשות ומכאב. חשתי את גדולת הפספוס: אנחנו עוסקים המון בחלומות של הילדים, אבל ממעטים לתת מקום לחלומן של הנשים שנמצאות עם ילדינו יותר שעות מאיתנו.

לא יכול להיות שיהיה לילד טוב אם למורה שלו לא טוב. בלתי אפשרי שלילד יוענק מעוף, אם המורה שלו חשה נטולת כנף.

מה המורות באמת רוצות?

כשקראתי את התשובות, נעתקה נשמתי.

• על השליחות: הן דיברו על תיקון אישי, על הרצון להעניק לילדים את מה שהיה חסר להן כתלמידות.
• על האתגרים: הן ביקשו להסיר את האלימות מהורים, את אי-האמון ואת עומס הניירת והמיצ"בים.
• על החלום: הן חלמו על כיתות שהן בימת תיאטרון, ספינה באוקיינוס או שדה פתוח. הן חלמו על כיתות של 15 ילדים, על זמן אישי, על צחוק ועל למידה של מה שמרתק אותן ואת הילדים – ולא את משרד החינוך.

אתן הדאמבלדור של המערכת

במפגש האחרון החזרתי להן את המכתבים. אמרתי להן: "כשנתתן לי את המכתב, ידעתן שאיני קוסם. ובכל זאת – העזתן לחלום. בבית הספר הזה מתרחשים קסמים בזכותכן בכל יום. תלכו עם ראש מורם, כל אחת מכן היא דאמבלדור!"

מורות יקרות, המאבקים שלכן הם מהמוצדקים בתולדות האנושות. מגיע לכן תנאי עבודה של טייסים. טייס שטוב לו לוקח אדם מיבשת ליבשת; מורה שטוב לה לוקחת אדם מאבדון לחיים חדשים.

באהבה, הערכה והערצה, יהונתן.