כתיבה אישית על הורות, חינוך, התבגרות והדברים שבאמת חשובים בגידול ילדים.
כשהנאצים עלו לשלטון בגרמניה, והחלו להתרחש בעולם זוועות שהמוח והלב האנושי לא יכלו להכיל – היהודים המהגרים בארצות הברית חשו את האדמה רועדת. הם רצו לחזק את הרוח והתקווה בעם היהודי, ובכלל, להזכיר לכל האנשים שליבם נמצא בצד הטוב של הכוכב, שיש מי שנלחם עבורם.
היות ולא היה ליהודים צבא באותן שנים, הנשק היחיד שעמד לרשותם היה הדמיון, הדיו והנייר. האמנים המהגרים היהודים – ג׳רי סיגל וג׳ו שוסטר – החליטו ליצור דמות שתוכל לזרוע תקווה אל מול כוחות הרשע של היטלר. הם בראו את ״סופרמן״. מעניין לדעת שלפני המלחמה, סופרמן היה בכלל דמות של נבל קירח עם כרס, מעין גרסה מוקדמת ל"אדם העליון" (Übermensch) הניטשיאני, אבל ברגע שהנאצים עלו לשלטון, היוצרים היהודים עשו לו "גיור" רעיוני והפכו אותו למגן החלשים.
סופרמן נקרא בשמו המקורי ״קאל-אל״ (בעברית: קול-אל), והמיתולוגיה שלו יונקת ישירות מסיפורו של משה רבנו: תינוק שמונח בתיבה (חללית) ונשלח על ידי הוריו למקום מבטחים כדי לשרוד חורבן. הוא מושפע גם מהגולם מפראג – כוח פיזי אדיר שנועד להגן על הקהילה.
אבל סופרמן הוא קודם כל מהגר. כמו יהודי בגולה, הוא מחליף את שמו (לקלארק קנט), מרכיב משקפיים כדי להיטמע, אך תמיד חש זרות ותמיד חשוף לביקורת. שימו לב שסופרמן תמיד רדוף; בני האדם עורכים נגדו הפגנות, ממש כמו נגד היהודים היום – עם הגרפיטי, הונדליזם והפוגרמים המודרניים. לוקחים אותו לבית משפט בטענה שבדרכו להציל את העולם הוא גורם לנזק אגבי. זוהי המראה של הקיום היהודי: גם כשאתה מנסה להביא אור, תמיד ימצאו דרך להאשים אותך בחושך.
באותן שנים, ביל פינגר ובוב קיין – גם הם אמנים יהודים מהגרים – בוראים את דמותו של ״באטמן״. בבסיס הדמות עומד הפסוק: ״גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע״. ילד שראה את שני הוריו נרצחים מול עיניו בסמטה אפלה, ומחליט לנצח את החושך כיהודה המכבי המודרני. הוא מנחיל בחייו ובמעשיו את המהות של ״והעיקר לא לפחד כלל״.
ברוס ויין, האדם שמתחת למסכה, הוא דמות של עושה חסדים, פילנתרופ שדואג בכל מאודו ליתומים – אולי כתיקון ליתמות שלו עצמו. וגם באטמן, בדיוק כמו היהודי ההיסטורי, רדוף ללא הרף. ישנם רבים המאשימים אותו שהוא בכלל השטן, התגלמות הרע בעולם, פורע חוק מסוכן.
ג׳ו סיימון וג׳ק קירבי (שנולד כג'ייקוב קורצברג), בראו את קפטן אמריקה במטרה ברורה: לחזק ולעודד את אמריקה להתערב במלחמת העולם השנייה, להציל את העם היהודי ולהיאבק בנאצים. על השער של הגיליון הראשון, עוד לפני שארה"ב נכנסה למלחמה, קפטן אמריקה נראה מכה את היטלר בפרצוף.
בהמשך הגיע סטן לי (סטנלי ליבר), יוצר העל היהודי, שהמשיך את המורשת וברא לנו את ספיידרמן, הענק הירוק, הפנתר השחור והאקס-מן (שהם מטאפורה ישירה לרדיפת מיעוטים). כולם חזקים, חכמים, גיבורים – וכולם, ללא יוצא מן הכלל, רדופים.
בדייט הראשון או השני של סופרמן עם לויס ליין, היא שואלת אותו בסקרנות: ״אבל תגיד לי, מה זו ה-S הזו שעל החליפה שלך?!״. וסופרמן עונה לה תשובה שמסכמת את כל ההיסטוריה שלנו: ״זו לא S. מהמקום שאני בא ממנו, משמעות הסמל הזה היא ׳תקווה׳.״
אולי זה השיעור הכי גדול של גיבורי העל היהודים: גם כשמנסים למחוק את הזהות שלך, הסמל שאתה נושא על החזה הוא תמיד הבטחה לעתיד טוב יותר.
