איפה ההורים באגדות? על יתמות, פחד והורות מתעתעת
"שמרי על עצמך מפני בני האדם, הם יאכלו אותך, ניסו גם אותי," כתב שלמה ארצי לבִתו בת השש-עשרה בשירו "טלפני טלפני". ואכן, אין על פני כדור הארץ בעל חיים יותר אכזרי ומסוכן מהאדם.
בעולם שקדם לרשתות החברתיות, כאשר התקשורת התנהלה עדיין באמצעות יוני דואר ומכתבים בבקבוק שהושלך לים, נרקמו עם הזמן אגדות עם ומעשיות שהתהוו לתרבות ייחודית ובסיס לפולקלור. ספרי הדת שימשו למעשה לאורך ההיסטוריה כמדריך הנעלה לחיים נכונים. בהקשר החינוכי, קיבלו האגדות תפקיד להכחיד את הנאיביות בעולמם של הילדים ולהכינם למציאות המסוכנת של בני האדם הבוגרים.
מדוע האגדות מציגות מודל הורי פגום?
ברבות מהאגדות ההן, התפקוד ההורי והמשפחתי הוצג כפגום מיסודו, כמו נועד להכין את הילדים לכך שמשפחה בכלל והורים בפרט אינם מבטיחים בהכרח הגנה וביטחון.
המציאות שאנו חיים בה משתנה ללא הרף, אך האגדות מלוות אותנו עד היום, והן שומרות על "נתיב האזהרה" שלהן. עִצמו עיניים לרגע ונסו לחשוב על גיבורי האגדות שגדלנו עליהן. ספרות הילדים העכשווית כבר כמעט אינה מציעה להורים לספר לילדיהם על מקס ומוריץ ושאר האגדות שהרע בהן "בלתי מוצדק", אלא "ספרות חינוכית" על קבלת האחר והצלחה בהתמודדות עם קשיים. עם זאת, אגדות מבית היוצר של האחים גרים, של שארל פרוֹ ודומיהם, הפכו עם הזמן לסרטים מצליחים ולהצגות ילדים אשר סייעו בהעברה הבין-דורית, כך שגם כיום כל ילד וילדה מכירים את שלגייה, עמי ותמי וכיפה אדומה.
התובנה המדהימה: כשיצאתי לחקור את סוד כוחן של האגדות, נדהמתי מהתובנה שנדירות מאוד האגדות שיש בהן הורים, ועוד כאלה עם "הורות מיטיבה".
מצעד היתמות: דוגמאות מהקלאסיקות הגדולות
כדי להבין את עומק התופעה, כדאי להתבונן בסיפורים המוכרים ביותר:
- פינוקיו: סיפורו של נגר זקן שחלם להיות אבא. הוא בונה בובת עץ שהופכת לילד, אך הנגר מקבל את תפקיד הסבא ולא האבא. לסבא שמורה הזכות להתרכך, אך לאבא של ימי פינוקיו (1881) היה אסור. האבהות נחשבה מורכבת מכדי לסבך בה את האגדה.
- סינדרלה: במרכז הסיפור ילדה שאביה חלש אופי וכנוע. הוא מאפשר לאימו החורגת להפוך את בתו לשפחה. האב נעדר לאורך רוב הסיפור.
- עמי ותמי: דומים לסינדרלה – יתומים מאם ואב "עפר לרגלי אשתו החדשה", שמלווה את ילדיו למעבה היער ונוטש אותם שם.
- פיטר פן: מנהיג "הילדים האבודים". הוא מגשים את החלום האולטימטיבי: אין לו הורים, אך הוא יכול לעוף.
- אלאדין: ברוב גרסאותיו (מסין או הודו), אלאדין התייתם בגיל צעיר מאביו, החייט העני שלא היה מרוצה מבנו.
- הקוסם מארץ עוץ: דורותי היתומה גרה אצל דודים שהשאירו אותה לבדה בבית בזמן סופת טורנדו.
- שלגייה: ללא הורים, רק אם חורגת מקנאה. שלגייה עצמה הופכת לתחליף אימהי לשבעת הגמדים.
- היפהפייה הנרדמת: כאן דווקא יש הורים (מלך ומלכה) שמנסים להגן עליה, אך המסר כואב: גם אם הוריך הם מלכים, הם אינם יכולים להעניק לך ביטחון מלא מפני הגורל.
- ספר הג'ונגל: מוגלי ננטש בג'ונגל מסיבה לא ידועה, ומגודל על ידי זאבים ללא כל דמות הורית אנושית בתמונה.
- היפה והחיה: בֶּל יתומה מאם, ואביה (סוחר לא מוצלח) מסבך אותה בחוסר אחריות. היא זו שנחלצת להצילו, במקום שהוא יגן עליה.
- הארי פוטר ומלך האריות: בשני הסיפורים מופיע מוטיב "הדודים האכזריים", שמעביר מסר שצריך להיזהר גם ממי שהוא חלק מהמשפחה שלנו.
- לשבור את קרח וחברי אליוט הדרקון: גם בעידן המודרני, אנה ואלזה מתייתמות בתאונה, והילד אליוט מתחיל כמשרת של משפחה זרה.
המסר החבוי: לסמוך רק על עצמך
הילדים שגדלו על ברכי סיפורים אלו מקבלים מסר ברור: אל תבטחו בנוכחות ההורית המתעתעת. בעולם רווי רוע וכשפים, האגדות מלמדות את הילד לפקפק ביכולת של הוריו להציל אותו, להאמין ביכולת של עצמו, ולסמוך רק על כוחותיו (או על פיות ונסיכים) – ותמיד לישון עם עין אחת פקוחה.
"אמיצה" (Brave): הסנונית הראשונה של העידן החדש
ישנו סיפור אחד שאני מוצא אותו שונה מאוד בגישתו אל ההורות — "אמיצה" (מאת ברנדה צ'פמן ולירן מקאי). הנסיכה מֶרִידָה היא בת לזוג הורים נוכחים. היא יוצאת למאבק נגד רצונם להשיא אותה ומערערת על המוסכמות.
זו אגדה אמיצה במיוחד כיוון שבניגוד לאחרות, הנסיכה והאם עוברות את כל מהלך הסיפור יחד. גם כשהאם הופכת לדובה בגלל כישוף שהשתבש, המסע של שתיהן ביער הקסום הוא מסע של התקרבות:
- התמודדות עם אשמה וכעס.
- יצירת הבנה חדשה בין דורית.
- חיזוק הקשר והקבלה ההדדית.
לסיכום: לקראת עידן של קירוב
לאחר מאות שנים של אגדות העוסקות בהפחדה ובריחוק, הגיעה העת לעידן של אגדות המקרבות הורים וילדים. אגדות בהן נגדל יחד, מבוגרים וילדים, בלי פחד.



