כתיבה אישית על הורות, חינוך, התבגרות והדברים שבאמת חשובים בגידול ילדים.
כהורים, הרגע הקשה ביותר הוא לראות את הילד שלנו סובל מבלי לדעת איך להושיע. במפגש טעון עם רב ישיבה מוכר, מצאתי את עצמי נשאל שאלה אחת פשוטה אך תהומית: "מה אני אמור לעשות למענה כאבא שלה?". התשובה שלי הייתה קצרה להפליא, ולקח זמן עד שהיא חלחלה ושינתה חיים.
"אפשר להתייעץ איתך כמה דקות?", שאל אותי כבוד רב הישיבה בתום מפגש שקיימתי לפני מספר חודשים, לא רחוק מחברון.
נכנסנו לחדרו, הוא מיהר לסגור מאחורינו את הדלת והתיישבנו סביב שולחן העץ החום העתיק. "אני מסתובב עם אש פנימית. אש לא טובה. זו הבת שלי. היא בת 15.5", אמר והשתתק תוך שהוא מרכין את ראשו. יכולתי לשמוע את גרונו נחנק. תוך שנייה החדר התמלא במועקה גדולה; נדמה היה שהאוויר עמד מלכת ואיבד את כל החמצן שבו.
"לפני שנה היא חוותה תקיפה מינית," המשיך בכאב. "היום היא בפנימייה, מטפלים בה, בפצע שלה. אבל אני, אני לא יודע מה לעשות כאבא שלה. היא חזרה בשאלה. צבעה את השיער. הולכת עם ג'ינסים קרועים וחולצות חשופות. מעשנת גראס. התפרעה לגמרי. הילדה שלי מתפרקת לי בין הידיים. בעצם, אתה מבין, היא מתפרקת רחוק מהידיים שלי."
הדמעות החלו לזלוג ולצנוח על זקנו הלבן. הבטתי בו והושטתי את ידי לאחוז את ידו.
"לא אכפת לי כבוד המשפחה או המעמד. הדת חשובה ביותר, אל תטעה, אבל הכי חשוב לי כאבא זה שיהיה לה טוב. שהיא תחזור לשמוח ולצחוק. שתאמין בעצמה. שיחזור לה הביטחון בחיים. שנחזור לדבר."
הוא הביט בעיניי בעיניים כמהות ולחות: "מה אני אמור לעשות למענה כאבא שלה לדעתך?"
"פשוט להיות שם", עניתי.
"כן, אבל היא במצב קשה," התעקש. "היא בטוחה שאני נגדה, שהיא מביישת אותי כרב הישיבה. היא רואה בעצמה ה'כבשה השחורה'. וזה בכלל לא ככה! אני אוהב אותה תמיד ובלי תנאים. אין תנאים לאהבה שלי כלפיה."
הוא שאל שוב: "מה אתה מציע לי לעשות למענה?" "פשוט להיות שם", עניתי שוב.
"זה כל מה שיש לך להגיד לי? שלוש מילים?!" הוא שאל בתדהמה מהולה בזעם ותסכול. "אכן כבוד הרב. אין לי דבר יותר חכם מזה לומר לך." חיבקתי אותו חיבוק עוטף וחזק, ונתתי לו את הספר שלי.
הבוקר, קיבלתי טלפון מקידומת 02. זה היה הרב. "היי יהונתן, רציתי להגיד לך שני דברים. האחד הוא שאני אוהב אותך. השני הוא שבתוך הסערה שהייתי שרוי בה, לא הבנתי את מה שאמרת לי. אחר כך הבנתי – והרווחתי את הבת שלי כמו בלידה שנייה. כמו נס בריאה."
הוא הוסיף בשקט: "שכחתי אז שכל התורה כולה, עומדת בעצמה על שלוש מילים בלבד…"
לפעמים, מול כאב גדול של מתבגרים – בין אם זה על רקע של פוסט טראומה, חזרה בשאלה או נשירה ממסגרות – אנחנו מחפשים פתרונות קסם וטכניקות חינוכיות.
אבל הסוד טמון בנוכחות. "פשוט להיות שם" זה לא פסיביות; זו הקבלה המוחלטת של הילד מעבר לחיצוניות, מעבר לצבע השיער או לבגדים. זו האהבה שאינה תלויה בדבר.
