כתיבה אישית על הורות, חינוך, התבגרות והדברים שבאמת חשובים בגידול ילדים.
כמה אני יכול לאהוב את עצמי, כילד, כנער,
כששני הבוראים שלי, ההורים שלי, שונאים זה את זו?
כשיש שנאה בין ההורים (או שכך לפחות הילד מרגיש, שזה הרגש הבולט ביותר שיש בין הוריו), הילד מוגבל ביכולת שלו לפתח אהבה עצמית בשלבים הכי קריטיים של הבניה הכי חשובה הזו.
במצב ששנאה שוררת בין ההורים – הילד צריך לבחור צדדים בתוכו, לסתור בו חלקים, לבטל ולהתכחש לחלקים באישיות ובזהות המתגבשת שלו.
אם נבראתי בצלם אהבה אז אולי האהבה ממנה אני עשוי פג תוקפה? איך יכול להיות שמי שברא אותי בוחר בצדק הפרטי שלו על פני היכולת שלו לראות את הכאב והצורך שלי להרגיש אהבה וביטחון, ולעשות הכל למען כך?
ילד לא יכול להיות רגוע להורים לא רגועים.
ילד לא יכול לחוות אהבה עצמית כשהוריו לא חשים כך כלפי עצמם וגם כלפי אחד לשניה.
ילדים רבים ובני נוער רבים נוהרים אלי לקליניקה.
אני יכול להשקות את הפרח בכל האהבה שיש בי,
אבל אני לא יכול להבריא את האדמה בה הוא גדל.
אני יכול רק לנסות.
כשהאדמה חולה משנאה ואלימות – יש צורך בטיפול לריפוי האדמה. ולפעמים צריך להחליף את האדמה ולהוציא את הפרח למסגרת חוץ ביתית, לאדמה יותר בריאה.
ילד לומד אהבה מהבוראים שלו. מהוריו.
יש מספיק מדעני טילים בעולמנו.
חסרים לנו כל כך מדעני אהבה.
