כתיבה אישית על הורות, חינוך, התבגרות והדברים שבאמת חשובים בגידול ילדים.
להזדקן כמו ברוס ספרינגסטין: מה אפשר למצוא בקניון הענק בטורונטו
אומרים שאפשר למצוא בו הכול. קמתי בבוקר לבד בחדר אפור במלון 'שרתון' בטורונטו. בחוץ חודש נובמבר, קור קנדי שטרם הכרתי, ובפנים – הלבד הזה שבירכתי עליו. יש משהו קסום בלהיות רחוק מהיקר לך לזמן קצוב; זה מעניק הזדמנות להתבונן בחיים מפסגת האוורסט, להכניס הכל לקופסאות של פרופורציה ולהזרים דם בלב הגעגוע.
הבטתי מהחלון בקומה הגבוהה. למטה, סנאים התרוצצו בשדרה ואיש זקן קרא ספר בשלווה תחת מטרייה בגשם שוטף. "איזה גאון", חשבתי לעצמי. כשאזלו קפסולות הקפה, ניגנתי בגיטרת ה'טיילור' שלי את "In My Life" של הביטלס והבנתי שהגשם הזה לא הולך לשום מקום. החלטתי לצאת אל הקניון הענק שליד בניין העירייה, זה שכולם הבטיחו ש"אפשר למצוא בו הכול".
הקניון אכן היה ענק, גרסה מרתקת של הדיזנגוף סנטר. בדרגנוע היורד פגשתי את שָׁרוֹי. הוא היה בחור מפקיסטן, סטודנט שעורך מחקר ושואל אלף איש שאלה אחת: "האם אתה יודע מה הדבר האחד שאתה הכי רוצה שיהיה לך בחייך?"
ישבנו בסטארבקס (במקום ממנו אני בא, ישראל, תמיד מחכים שהם יחזרו). סיפרתי לו על המשפחה, על הספרים ועל המסע שלי. הוא סיפר לי על הנדודים ועל ארוסתו שמחכה לו בהרי פקיסטן. כשביקש תשובה של משפט אחד לשאלה שלו, עניתי לו: "להזדקן כמו ברוס ספרינגסטין".
שרוי הביט בי בעיניים גדולות, ואני הסברתי: להזדקן כמו ברוס ספרינגסטין זה אומר להיות בריא בגיל שבעים, צמוד לחברים מהנעורים, על הבמה עם אהבת חייך. זה להישאר נאמן לשיניים הלא מושלמות שלך ולא להתפתות לבוטוקס. זה להיות אדם שהשאיר מורשת מפוארת אבל נשאר עני בתשובות ועשיר בשאלות. זה לא לנוח על תהילת עבר, אלא לצאת בכל זריחה לחרוש שדות חדשים.
"וואו", הוא אמר, וכתב את זה בלב. באותו ערב מצאתי את עצמי בקולנוע סמוך, צופה בסרט של ספרינגסטין עם הר של פופקורן. הבנתי שבאמת אפשר למצוא בקניון הזה הכל.
מאז המפגש ההוא נולד לני בני, ואני מבין שכבר התברכתי בכל. בנובמבר הזה אני ממריא שוב, הפעם לניו יורק, לסבב הרצאות ופגישות מרגשות. אם הייתם אומרים ליהונתן הקטן מהפנימייה שב-2026 הוא ייפגש עם בן סטילר (הכוכב של "משתגעים על מרי", הסרט האהוב עלי) ועם עוד אגדות – הוא בטח היה מתעלף. אבל הנה, זה קורה.
כי בסוף, תמיד בתוך החשיכה נמצא הבוקר הבא.
