לפני שאנחנו מדברים על "אכילה רגשית", אני רוצה להגיד משהו על "השמנת יתר". ישראל היא המקום השני בעולם בהשמנת ילדים, והורים רבים מוטרדים מהתסכול ואובדן השליטה. אבל אני לא מקבל את המושג "סובל מעודף משקל". סבל הוא מושג אישי. יש שמנים יפהפיים ומאושרים, ויש רזים אומללים.

בתור אדם ששקל עד לפני שנתיים 150 קילו, אני אומר לכם: לאף אחד אין זכות לקבוע מהו סבלנו. אני הייתי אדם שמן שסבל, ולכן אדבר על עצמי ועל התהליכים שאני מלווה.

כשהאוכל הופך ל"חבר הכי טוב"

אוכל הוא לא רק מקור אנרגיה. אצלי, ואצל ילדים רבים, האוכל התחיל "לבקש" דברים אחרים:

• ביקשתי שהאוכל ישקיט את הכעס והעלבון.
• ביקשתי שהוא יפיג את התסכול והפחד.
• ביקשתי שהוא יעניק לי חום וקירבה כשהבית היה ריק.

החסך הזה הוא לא "אוכל במקרר". הוא חסך במחמאה, בליטוף, בתחושת ביטחון. כשהאוכל עונה על חסך רגשי – כאן מתחילה הבעיה.

5 דברים שלא עושים (כדי למנוע אכילה רגשית)

1. "ילד טוב משאיר צלחת ריקה": אל תשחקו את מנגנון הרעב הטבעי של הילד. ילד אוכל לפי רעב, לא לפי "התנהגות טובה".
2. "זה לאורחים!": אל תיצרו פיתוי ואז תמנעו אותו. זה רק מעצים את החסך.
3. חיבור בין גלידה להתנהגות: מגיע לילד גלידה כי מגיע לו גלידה. יש בעיית התנהגות? טפלו בה בהקשר התנהגותי, לא דרך המקרר.
4. "מה יהיה?! אתה חייב דיאטה": הערות חסרות טאקט של סביבה (גם אם מדאגה) מחלחלות ללב השבור של הילד לשנים. תגנו על הילד שלכם מהערות כאלו.
5. ניהול יומני אכילה: אם אתם סופרים לו כל בורקס והוא עדיין שמן – אתם לא בפתרון, אתם חלק מהבעיה.

השורה התחתונה: מענה רגשי לחסך רגשי

הפתרון לאכילה רגשית לא נמצא בתפריט, אלא בלב. לכו עם הילד יד ביד אל הבורות שנפערו לו בפנים. תקשיבו לקולות שלו. מה הוא באמת "מבקש" מהאוכל שאתם יכולים להעניק לו?