כתיבה אישית על הורות, חינוך, התבגרות והדברים שבאמת חשובים בגידול ילדים.
ביומיים האחרונים זכיתי להרצות בפני בני נוער מדהימים, תלמידי כיתות ח׳ בחטיבות הביניים של פתח תקווה, בכנס ״עמיתים משפיעים״. יום למחרת הגעתי למפגש עם תלמידי כיתות ה׳+ו׳, ואח״כ למפגש עם תלמידי ז׳-ח׳-ט׳ בבית הספר הדמוקרטי שחף שבשוהם. המפגשים האלה הם תזכורת עבורי לכוח שיש בדור הצעיר שלנו כשהוא מקבל את הכלים הנכונים.
למפגשים האלה עם בני הנוער והילדים אני קורא ״לבחור להיות הבאטמן״, ואלה תמיד מפגשים עוצמתיים וחשובים מאין כמותם לתחושתי, בעיקר מתוך התגובות שבאות אחר כך מהילדים והנוער. יש משהו בעיניים שלהם כשהם מבינים שהכוח לשנות את הסיפור נמצא בידיים שלהם.
אחד הדברים המשמעותיים שאני עומד עליהם בהרצאת ״לבחור להיות הבאטמן״ לבני הנוער, הוא שהחיים תפקידם להיות החיים, ואנחנו צריכים לבחור אם מתוך אירועי החיים אנחנו מנותבים להיות ״ג׳וקר״ או ״באטמן״. או במילים אחרות – לעשות מהלימון את הלימונדה הכי טעימה שמישהו טעם אי פעם, או אם תרצו כמו ששרו הביטלס – To take a sad song and make it better. החיים יזרקו עלינו אתגרים, אבל הפרשנות שלנו היא זו שתקבע את הסוף של הסיפור.
לעת שבת נזכרתי ביום שישי ההוא, בו אמלי שלי עמלה קשה והכינה בגן חלה גדולה ועגולה לכבוד השבת. ראיתי את הגאווה בעיניים שלה כשהיא החזיקה אותה, אבל אבוי, לאכול אותה כבר היה סיפור אחר. היא ממש לא הייתה טעימה לה, ואמלי נעצבה לי באוטו. האכזבה הקטנה הזו איימה להעיב על כל השבת.
״אבל היי אמלי! בואי נחפש מישהו אחר שישמח לאכול את החלה!״ אמרתי בהתלהבות, מנסה להסיט את המבט מהאכזבה אל עבר הנתינה. ״אתה…?״ שאלה אמלי בתקווה. ״לא ממי, אני מחכה לפתיתים של אימא, אבל אני יודע בוודאות שכל כנופיית הציפורים של ראול וולנברג תשמח ממש לאכול אותה!!!״ עניתי. ״יאללה!!״ ענתה אמלי בצהלה, והעצב התחלף בין רגע בהתרגשות.
וכך יצאה לה מהאוטו, פוררה לכנופייה את החלה עד שידה המתוקה והטובה נותרה ריקה, והיא לקחה כמה צעדים טובים אחורה כדי לתת להן מרחב. תוך מאית השניה באו הציפורים והתענגו על הבשורה, כאילו היה מדובר בשולחן ליל הסדר עבורן… הציפורים חגגו, ואמלי איתן.
״זה הרבה יותר כיף מלאכול את החלה!!״ קפצה אמלי והתגלגלה מצחוק והחלה לרוץ עם הציפורים יחד. ״נכון ילדה שלי, וגם הרבה יותר משביע״ עניתי וחייכתי לעצמי.
החלה ״הלא מוצלחת״ של אמלי יכלה להיזרק לפח כמובן, ולהשאיר טעם מר של כישלון. אבל אמלי החליטה לעשות ממנה ״סיפור הצלחה״ לעצמה, ולעוד 20 בעלי חיים מרהיבי כנף. הכל עניין של בחירה וגישה. בסופו של יום, להיות באטמן זה בדיוק זה – לקחת את מה ששבור או לא מוצלח, ולמצוא דרך להפוך אותו לאור עבור מישהו אחר.
