מחשבות על חינוך

"חינוך אינו תפוח אדמה לוהט שזורקים מאחד לשני כדי לא להישרף." 🛸🥔

מה קורה כשמחנכת מכוכב אחר נוחתת לכם במרפסת באמצע הלילה, מבקשת אספרסו בלי סוכר ומתדלקת את החללית שלה בשמן זית של רמי לוי? יהונתן דורון בטור סוריאליסטי, מצחיק ונוקב על המפגש הדמיוני עם ויק, ה"כוכבאית" מכוכב פסטל.

סיפור על המלחמה המתישה והביקורת האינסופית בין הורים למורים, על המשל של המלך ג'ים שמנסה להפסיק את הכאב, ועל המושג המהפכני שצריך להחליף את המילה 'חינוך' – כוכבאות. טור חובה לכל מי שרוצה להפסיק להעביר אשמה ולהתחיל לגלות את הגלקסיה המרהיבה שנמצאת בתוך כל ילד וילדה.

מתי בפעם האחרונה הפסקתם לחנך והתחלתם להיות כוכבאים?

"זו לא S. מהמקום שאני בא ממנו, משמעות הסמל הזה היא ׳תקווה׳." 🔯🦸‍♂️

הידעתם שסופרמן הוא בעצם מהגר יהודי ששמו המקורי הוא 'קאל-אל'? יהונתן דורון בטור מרתק שחושף את המקורות היהודיים החבויים מאחורי גיבורי העל הגדולים בעולם.

מג'רי סיגל וג'ו שוסטר שיצרו את סופרמן כתיקון למשה רבנו אל מול היטלר, דרך באטמן כיהודה המכבי המודרני שנלחם בגיא צלמות, ועד קפטן אמריקה שנולד כדי להכות בנאציזם. סיפור על יוצרים יהודים שהשתמשו בדיו ונייר כנשק של תקווה, ועל גיבורים שהם תמיד חזקים, תמיד טובים – ותמיד, בדיוק כמונו, קצת רדופים.

סיפור על היסטוריה, זהות והסמל שעל החזה שמזכיר לנו שגם בחושך הכי גדול – עוד לא אבדה תקוותנו.

"שמרי על עצמך מפני בני האדם."
מה עושה אבא שכותב שירים כשהוא מחכה לבת שלו ב-1:00 בלילה? הוא כותב שיר.
יהונתן דורון בטור נוקב המשלב בין החרדה האבהית המגולמת בשיר "טלפני טלפני" של שלמה ארצי, לבין הרגע בו הביט בבתו מישל מופיעה בבלט. טור על הדילמה הקיומית של כל הורה: האם לחזק את הרגישות והעדינות, או לגדל לוחמת שתדע להתמודד עם הנורא שיבוא? זהו סיפור על הפחד להרפות, על הצורך לתת להם לסלול את הגדרת זהותם, ועל ההבנה שבסופו של דבר, האמונה באור היא לא מותרות – היא חובה.

"תמיד יש שם כוכב." ✨

שיחת טלפון אחת מנערה בת 17 שחזרה מחו"ל הזכירה לי השבוע למה המילים שאנחנו כותבים הן לפעמים חבל הצלה. היא סיפרה על ניסיונות אובדניים, על כאב עמוק ועל הרגע שבו הספר "כל מה שילד צריך" הפך עבורה למפה בתוך החושך.

יהונתן דורון בטור מרגש על הפרק "לבחור להיות הבאטמן", על המחיר של החשיפה האישית ועל הנערה שהפכה ל"באטגירל". סיפור על הכוח להאמין מחדש, על האור שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו, ועל הידיעה שגם בלילות הכי אפלים – תמיד יש שם כוכב.

"אני תמיד מחפש את הסדקים לאור." 🕯️⛓️

בסוף הופעה בכלא מעשיהו, רגע לפני שיצאתי חזרה אל החופש, הסוהר אהרון עצר אותי לכוס קפה וסיפר לי סיפור ששינה את הדרך שבה אני מביט על "בני אדם שבורים".

יהונתן דורון בטור מרגש על רגע של תיקון בלתי אפשרי: איך הרים של מדי אסירים אפורים וקשיחים הפכו, בזכות סוהר אחד שהאמין ואסיר אחד שחיפש תקווה, לפופים רכים ומנחמים עבור ילדים. זהו סיפור על המעבר מכאב לנתינה, על השכר שאי אפשר למדוד בכסף, ועל ההבנה שגם במקום הכי חשוך – אדם אחד שמאמין בך הוא כל מה שצריך כדי להדליק את האור.

"הכל עניין של בחירה וגישה." 🦇✨

מה הקשר בין כנס "עמיתים משפיעים" בפתח תקווה לבין חלה אחת "לא מוצלחת" של אמלי ביום שישי?
יהונתן דורון בטור מעורר השראה על הבחירה שאנחנו עושים בכל יום מחדש: האם להיות ה"ג'וקר" של הנסיבות, או לבחור להיות ה"באטמן" – זה שיודע לקחת שיר עצוב ולהפוך אותו לטוב יותר.

בסיפור אישי ונוגע ללב, יהונתן לוקח אותנו מההרצאות מול מאות בני נוער ועד לרגע שבו אכזבה קטנה של ילדה הפכה לסעודת מלכים עבור ציפורי השמיים. זהו שיעור על חמלה, על היכולת להפוך כל "לימון" ללימונדה, ועל ההבנה שנתינה לאחר היא לפעמים הדרך הכי טובה להשביע את הרעב הפנימי שלנו.

"יותר מזה אנחנו לא צריכים…" 🚒🔥

בין ריח החצילים המטוגנים והמטבוחה של יום שישי, לבין פס קול של שלמה ארצי שמתנגן ברקע על מסלולי הטיסה בנבטים – שם, בתחנת כיבוי האש המדברית, למדתי מהי מנהיגות ומהי חברות אמת.

יהונתן דורון בטור נוסטלגי וחשוף על הימים כלוחם אש צעיר, על החבורה שהגיעה מכל קצוות הדרום והפכה למשפחה, ועל אריק ז"ל, שחיוכו המבוייש נדם לפני עשרים שנה ועדיין חסר כל כך.

זהו סיפור על תקופה שלא תחזור, על האנשים שעיצבו את מי שאני היום, ועל הידיעה המנחמת שגם היום, בדרכי שלי, אני עדיין עוסק בכיבוי שריפות – רק כאלו שבוערות בלב.

"אדם לא רגוע לא יכול להרגיע." 🇮🇱

איך מגדלים ילדים כשהקרקע מתחתינו רועדת כבר עשורים? יהונתן דורון בטור חשוף ומורחב, על האתגר לגדל ילדים במציאות של מלחמה קיומית, אך גם תחת איום של שיסוי ופילוג פנימי.

הפוסט לוקח אותנו למסע בין פראג לבין זירת הקראטה, בין הלקח שלמד מרוברטו בניני בסרט "החיים יפים" לבין הבוקר שבו נשבר מול הבת שלו בדרך לבית הספר.

זה טור על היכולת שלנו למצוא איים של שקט בתוך ים החרדות, ועל ההבנה שחיבוק, מבט לא שופט, וחמלה עצמית – הם הכלים החינוכיים החזקים ביותר שיש לנו להציע לילדים שלנו.

"אור שלא יכבה לעולם: פרידה מאדם שהיה כל כולו נתינה" 🕯️

יש אנשים שמופיעים בחייך משום מקום, ללא הזמנה, והופכים להיות בדיוק האור שהיית צריך. אור נכנס לחיי מאחורי הקלעים של הופעה בתל אביב, עם "אנרגיה של דבש" וחיוך צנוע, ומאותו רגע הפך לחלק בלתי נפרד מהמסע שלי ושל הלהקה.

הוא היה שם בכל צומת – דואג לתווים, לצילומים, לאוכל ולאנרגיה של כולנו, תמיד באהבת חינם ובצניעות נדירה. השבוע, כשהלב שלו נדם בפתאומיות במהלך הופעה, הלב של כולנו נשבר.

פוסט פרידה מאדם ששמו היה הדבר הכי מדויק בו – אור גדול שזכינו לקבל לסיבוב קצר, ואור שלא יכבה בנו לעולם.

"יהונתן, זה הקליפ הכי מושקע שמצאת לנו?!"

כשהקרנתי לתלמידים שלי את שלמה ארצי, חלקם ראו רק איכות צילום נמוכה וקיר מתקלף. אבל תלמיד אחד בשם תום, ראה את מה שכולנו מחפשים – חמש וחצי דקות של אבא שפשוט נמצא שם עבור הבן שלו.

"תן לי חמש דקות כאלה עם אבא שלי, ואני בן אדם אחר," הוא אמר.

פוסט על היכולת להפסיק לחפש את הפירוטכניקה ולהתחיל להשקיע במה שבאמת חשוב: בלב, בנוכחות ובזמן שאנחנו נותנים לילדים שלנו.

"אני לא יודע לריב. אני יודע לכעוס." יהונתן דורון במסע בעקבות סבתו בת ה-100, אל המקומות שבהם שכחנו איך להשלים, איך לחבק ואיך לאחד את השבטים כאן בארץ.

זה התחיל בחיוג ממספר לא מזוהה. על הצג היה רשום רק: "ארצות הברית". "היי ג'ון דורון!", בקע קול צרוד ומוכר

"אני לא יכול בן, זה היה ברדיו". יהונתן דורון חוזר לרגע קטן במכונית של אבא ומגלה למה שום דיסקמן לא הצליח לשחזר את הקסם של ג'ון לנון ביום ההוא.

"האם נעים להיות אצלכם בבית?". יהונתן דורון מחבר בין המחרשה של סבא למילים שלו בקליניקה, ומסביר למה הטיפול הכי טוב בילדים מתחיל באהבה שבין ההורים.

"אין רך בלי קשה". יהונתן דורון חוזר לסיפור האגדה שסבתו השמיעה לו בטייפ ישן בקיבוץ, ומגלה איך ה"קשה" של הלחם הפך לחבל הצלה בחיים האמיתיים.

"יהונתן, התחלת לגדל ראסטות?". יהונתן דורון על הרגע שבו הפקיד את ראשו בידי תלמיד מאתגר שחלם להיות ספר. פוסט על הדדיות, על המבט המאמין שחוזר אלינו מהילדים, ועל הזכות הגדולה שבעשייה משותפת.

יהונתן דורון הילד הפנימי / אכילה רגשית מבוגרים / הסיפור שאינו נגמר

"זה עלינו, הילדים, לשבור את שרשרת הסבל". יהונתן דורון על הדמעות בקולנוע והריצה לגן – פוסט על ברוס ספרינגסטין, על כסף, ועל מה שבאמת חשוב בהורות.

"אני הפרעתי לו לגדול". יהונתן דורון על הרגע שבו הבין שההיאחזות שלו בבקבוק של בנו לני הייתה בעצם פחד מפרידה, ועל הצורך להשלים עם נשירת הפרי מהענף.

"אבא פיל נבהל מאוד ומיד התחיל לצעוד". יהונתן דורון מפרק את המיתוס של האב המבהיל וקורא לגברים הישראלים להפסיק לפחד מהדמעות של עצמם ולצאת מהמבצר הגברי השותק.

"ביקשתי מהאוכל שישקיט לי את הפחד". יהונתן דורון בפוסט חשוף על אכילה רגשית, על המיתוס של "צלחת ריקה" ועל הדרך האמיתית לעזור לילד שסובל מעודף משקל.

"יונתן, איך אתה לא כועס עלי?". יהונתן דורון נפרד מטימו, פרח בר של החיים שהלך לעולמו, ומשאיר לב שבור ומבט מאמין אחד שמלווה אותו עד השמיים.

"כשאתה סוחב את השליחות שלך, זה לא כבד". יהונתן דורון על היום שבו הפך לסבל של המילים שלו ומצא את האור במדרגות של חיפה.

"אין ילד מופרע, יש מערכת שיש לה בעיות התנהגות כלפי הילד". יהונתן דורון קורא להורים ומורים לעצור הכל ולהתחיל לחבק – באמון ובאמונה.

"להעלים לה את הדאון יהיה מעשה נבזי ושקרי". יהונתן דורון על המפגש בקליניקה ועל התובנה שקיבל על הגלגל הענק בסופרלנד – צריך לדעת לאהוב גם את התחתית.

"אבא, אתה ג'ירף ויש לך לב גדול!". יהונתן דורון על הרגע שבו הילדים מלמדים אותנו להתווכח, ולמה חשוב שהם יראו אותנו משלימים.

"אני לא זוכר אילו מקצועות היא לימדה, אבל אני זוכר מי היא הייתה עבורי". פוסט מחווה למורה אילנה גולדברג ולכוחם של שדות התות וההכלה.

"אם אנחנו לא מקשיבים ללחישות – הן הופכות לצרחות". יהונתן דורון על הרגע שבו הפסיק לדהור על הסוס והתחיל להקשיב לבת שלו, ועל מה שבני הנוער שלנו מנסים לומר לנו כל הזמן.

"אותה שעה, אותם קירות – וילד שונה לחלוטין". יהונתן דורון על המפגש שבו גילה שהילד ה"מפוצץ" הוא למעשה תלמיד מצטיין שרק חיפש מבוגר שיאמין בו.

"גם ביום המורה הילד במרכז?". יהונתן דורון על המהומה שהתחילה בבית ספר בשרון ועל התובנה שמי שלא חווה נראות, מתקשה להעניק אותה. הצדעה לאוצר הלאומי של ישראל – המורים.

"סבתא חוה הייתה זו שבחנה את מתי כספי הילד". יהונתן דורון על פס הקול של חייו – מ"ברית עולם" ועד "בובה מתי", ועל הצורך לתת כבוד לאמנים הגדולים שלנו עוד בחייהם.

"החומה עדיין גבוהה, אבל היא מתחילה להתפורר". יהונתן דורון במסר מרגיע להורים ולאנשי חינוך על המעבר מ"מפעל ציונים" לחינוך אישי, ועל החשיבות של לקיחת אחריות על הבחירות שלנו.

"ראיתי במישל אותי, ולא ראיתי אותה". יהונתן דורון בסיפור על מפלי האימה, דמעות של פחד, והתובנה שרק כשניתן לילד שביננו מקום, הילדים שלנו יוכלו באמת לעוף.

אילו היית ילד – מזמן היית מצטרף אליהם". יהונתן דורון בסיפור נוסטלגי מימיו הראשונים כמחנך, על הגבול הדק שבין דאגה לשליטה ועל האומץ לצעוד על המעקה יחד עם התלמידים.

"מתי הילד שמע על עצמו שהוא טוב?". פוסט על הצידנית הוורודה של יהונתן דורון, על מנהלת אחת שהקשיבה ליובל, ועל המפה שכל מחנך צריך למצוא כדי להגיע ללב של הילד.

בחדר אפור בטורונטו, יהונתן דורון התחיל מסע של פרופורציות. מפגש מקרי בקניון ענק עם סטודנט מפקיסטן הוליד תשובה אחת מפתיעה על משמעות החיים, הזקנה והערצה לברוס ספרינגסטין

"מורה שטוב לה לוקחת אדם מאבדון לחיים חדשים". יהונתן דורון קרא 240 מכתבים של מורות שביקשו מה"קוסם" להגשים להן חלום, וחזר עם תובנות על מערכת שצריכה נראות וחמלה.

אני לא מדבר איתם כבר ארבע שנים." מפגש עם צ'רלי, ימאי ונגר, חושף את הפצע הכואב של סבים שהפכו ל"לוגיסטיקה". סיפור על נתק, על המזרח הרחוק ועל הרגע שבו הלב ניצח את האגו.

עמוק בפנים, במעמקי הקפוצ'ון, מסתתר לו ילד קטן." שיר על הפער שבין הגוף הרץ קדימה ללב שזועק להישאר ילד, ועל הדרך היחידה להוריד את השריון – דרך משחק וצחוק.

כשלילד רע בפנים, הוא לא יציע שנשב יחד לשיחה על כוס קפה." שיר על פרדסים אפלים של תסכול, ועל השער שנפתח כשאנחנו מזמינים את הילד (זה שלנו וזה שבתוכנו) לשתות יחד שוקו.

סיפור על חברות אמיצה שנולדה משקית פופקורן וסרט בנהריה של שנות התשעים. יהונתן דורון במכתב פרידה חשוף לסבו, ממייסדי קיבוץ מצובה ואיש פלמ"ח, שהיה לו למשפחה אמיתית. מסע בין נסיעות בכבישי הגליל, שאלות על אלוהים, ועד לרגעים האחרונים בבית החולים שבהם המוזיקה החליפה את המילים. מונולוג מרגש על סבא אצילי, על נכד 'עוף מוזר' ועל הקשר ששום מוות לא יכול לו.

האם בית הספר המודרני הופך את הילדים שלנו ל'חמורים'? יהונתן דורון חוזר אל סיפורו של פינוקיו מ-1881 ומגלה דמיון מבהיל למערכת החינוך של ימינו. מסע בין חופש בחירה, שינון ציונים, והתובנה המטלטלת שמכה בו בגינת בית הספר הדמוקרטי: למה הילדים הכי חופשיים חולמים בסוף להיות 'כמו כולם'? פרק על בגרות, למידה בלונה-פארק של החיים, והידיעה שנעורים, בניגוד לציונים, אי אפשר להשלים.

שיחת טלפון אחת מבית הסוהר נווה תרצה הובילה את יהונתן דורון למסע מטלטל ברכב עם אסירה, סוהר, ושירים של בון ג'ובי. סיפור על אלימות קשה, רצח, והניסיון הנואש לסליחה בלב ים.

מפינוקיו וסינדרלה ועד הארי פוטר – למה רוב גיבורי האגדות שגדלנו עליהם הם יתומים או נטושים? מסע מרתק בין דפי הפולקלור שחשף תובנה מטלטלת: האגדות לא נועדו רק לשעשע, אלא להזהיר את הילדים מפני 'הנוכחות ההורית המתעתעת'. גלו איך המציאות הזו משתנה בעידן המודרני, ואיזו אגדה אחת מעזה לעשות את זה אחרת.

הסיפור המרגש על המתאגרף המקצועי שנטש את בתו למשך 9 שנים, ועל השיחה המפתיעה משער D בנתב"ג ששינתה את חייו. קרב על אבהות, סליחה ובחירה מחדש. קראו את סיפורו של נתן

נועם נכנס לקליניקה בטוח שהוא "מבזבז את הזמן", בזמן שהוא בונה אימפריה כלכלית עבור משפחתו. אבל בשיחה כנה אחת, הוא גילה שבעודו בונה חומות של ממון לעתיד, הוא מאבד את ההווה עם ילדיו. יהונתן דורון בסיפור על המרדף אחרי ה"מיליארד" בבנק, על המורשת השגויה של "הכסף עלי והחינוך עליה", ועל התובנה שההון האמיתי שלנו אינו נמדד בנכסים, אלא בשעות שבהן אנחנו פשוט נוכחים.

"מר אבוקדו" – כך כינו בקיבוץ את סבא שלמה ז"ל, האיש שלימד את יהונתן דורון שגם האנשים הקשוחים ביותר יכולים לעבור תהליך של "הבשלה" וריכוך. בפוסט מרגש שנע בין מטעי האבוקדו של הגליל לקליניקה להדרכת הורים, יהונתן חושף את הטעות הנפוצה של כולנו: הניסיון "לצעוק על אבוקדו" כדי שיבשיל מהר יותר. שיעור על אבהות חסרת ביטחון, על זוגיות שהופכת לזירת פיקוד, ועל הסוד היחיד שבאמת מזרז הבנה ושינוי – קירבה במקום מלחמה.

למה גנדי ביקש מהילד לחזור רק בעוד שבועיים כדי להגיד לו להפסיק לאכול סוכר? יהונתן דורון בפוסט על השיעור הכי חזק בבית: זה שלא עובר דרך המילים, אלא דרך מי שאנחנו באמת. על האמת הכואבת והמזככת שבה הילדים שלנו הם המראה המדויקת ביותר למאבקים הפנימיים שלנו, ולמה לפני שאנחנו מבקשים מהם להשתנות, אנחנו חייבים לבדוק אם אנחנו כבר הפסקנו "לאכול סוכר".

בכפר איטלקי נטוש נחשף יהונתן דורון לאגדה עתיקה על בן שסירב להפקיר את אביו הזקן, וגילה שהסוד להצלחתו המטאורית טמון דווקא בחוכמה שהחביא. פוסט על האופן שבו התרבות המודרנית דוחקת את הקשישים לצד, ועל התובנה המטלטלת שבלי שורשים אין צמרת. מחווה מרגשת לסבא שלמה דורון ז"ל ושיעור חובה על החיבור ל"זקני השבט" כנכס האמיתי של חיינו.

בין זיכרון הגננת שנרצחה לשאלות התמימות של בנו הקטן על הטילים שנגמרו, יהונתן דורון בוחר לעצור. בפוסט חשוף על הורות תחת "איום קיומי", הוא מסביר למה הוא מסרב ללחוץ על כפתור ה"חוסן" המיידי ובוחר במקום זאת לתת מקום לפחד, לעייפות ולחמלה. סיפור על מציאת "כוכבים בתוך החושך", על הרווחים היקרים שמצא בתוך המקלט, ועל ההבנה שאיזון אמיתי לא עובר דרך מעברים קיצוניים, אלא דרך נשימה עמוקה אחת.

במקום עונש, השעיה ותשלום על הנזק – מנהלת בית הספר בחרה להגיד לילד ששבר קיר זכוכית משפט אחד מטלטל: 'התנפץ לנו! בוא נבנה עכשיו יחד'. יהונתן דורון מביא את סיפורה של תמר, שהפכה רסיסי זכוכית לקיר פסיפס מרהיב, והוכיחה שבמקום שבו הפרוטוקול היבש נגמר – החינוך האמיתי מתחיל. פרק על תיקון, על שבירת מחיצות ועל השאלה שכל הורה ואיש חינוך חייב לשאול את עצמו: מי באמת אמון על החינוך פה?

בחדר סגור, מול שולחן עץ עתיק, רב ישיבה מוכר פתח את לבו בפני יהונתן דורון: "הבת שלי מתפרקת לי רחוק מהידיים". סיפור מטלטל על אבא שמתמודד עם פצעי תקיפה מינית של בתו, עם יציאה בשאלה ועם אובדן הדרך – ועל השאלה התהומית אחת: "מה אני אמור לעשות למענה כאבא?". פוסט על הרגע שבו הדת והמעמד נסוגים לטובת אהבה ללא תנאי, ועל התשובה המפתיעה שהציתה מחדש את התקווה בתוך הכאב.

מה עושים כשהילד מסרב ללכת לבית הספר? רובנו מגיבים בלחץ ובמאבקי כוח, אבל ניר גילה שהפתרון מסתתר דווקא בשיט רגוע בסירה. סיפור על המעבר מ"אבא שיודע הכל" לאבא ששואל שאלות כמו ילד – מתוך סקרנות נקייה ולא מתוך לחץ. שיעור חובה על כוחה של הקשבה, על גילוי הצרכים האמיתיים של הילדים שלנו ועל הדרך שבה שחרור השליטה פותח דלת לפתרונות מפתיעים.

הופעה של אביב גפן בהיכל התרבות שלחה את יהונתן דורון למסע בזמן – אל רגע אחד קטן על נדנדה בקיבוץ. סיפור על נער עם קעקוע ושיער ארוך שמצא נחמה דווקא באוזנייה משותפת עם סבתא. פוסט על הכוח המרפא של הסבים בחיינו, על קבלה ללא תנאי, ועל למה המושג "גיל הטיפש-עשרה" הוא הטעות הכי גדולה של המבוגרים.

"אימא שלי הפכה לפסל". יהונתן דורון בסיפור על אימא שחזרה ליצור כדי להחזיר את בתה מהרחוב. שיעור על השראה, יצירה והקשר העמוק שבין פריחת ההורה לפריחת הילד.

כמדריך הורים, יהונתן דורון משתף חוויה עמוקה מהקליניקה שלו: כיצד הורים וילדים מתבגרים נלכדים בנהר של כאב וריחוק, וכיצד אהבה וחיבוק אמיתי יכולים להרפא את היחס. גלו כיצד להתגבר על אשמת הורות, לטפח "ערוגה של קירבה" ולהחזיר את הביטחון ליחסכם.

כשהורים שונאים זה את זו, הילד מוגבל ביכולת לפתח אהבה עצמית. יהונתן דורון על הפרח שגדל באדמה חולה ועל מה שילדים באמת צריכים מההורים שלהם

למה אריק קלפטון חשב שפרינס הוא הטוב בעולם? פוסט על כוחה של ההפסקה במוזיקה, באומנויות לחימה ובחינוך. איך לנגן את חיינו לאט יותר ולגלות את הילדים שלנו מחדש.

האם מנהל יכול לטעות? יהונתן דורון על המפגש בין קפטן אמריקה לענק הירוק בתוך המסגרת החינוכית, ועל הכוח המרפא של המילים "אתה צודק, אני טעיתי".

"כדי שיהיה לו בשביל מה לקום בבוקר". יהונתן דורון על המפגש בין סילבסטר סטאלון לחכמה היפנית, ועל הגילוי שהצלחה היא לא פרסום, אלא היכולת ליהנות מהרסיסים הקטנים של החיים.

"אני איתך כאן כדי שתירגע". יהונתן דורון על הרגע שבו ספג סטירות מילד בן שש כדי להוכיח לו שיש מישהו חזק מספיק להכיל את הכאב שלו. שיעור בחינוך, חמלה ומנהיגות.

"השירים החדשים שלך… התרשמתי בצורה בלתי רגילה!". פוסט על שני מלכי שלמה, אלבום "שפויים" באוטו, והיכולת המופלאה של סבא לפרגן בטעות לנכד שלו על חשבון שלמה ארצי.

"אני ייחלתי לרחמים, ובמקום זה הוא העניק לי העצמה." זיכרון של יהונתן דורון מפגישות טיפוליות בפנימייה, על סיגריות כבריחה מהפחד ועל הדרך להפוך מהילד בבור ל"באטמן" עבור אחרים.

"חבל", עניתי לאבא שביקש שביתו תהיה מאושרת. פוסט על המרדף הבלתי אפשרי אחר האושר, על נוסחת ה-א.נ.י ועל שני הצרכים הקיומיים של כל ילד: נראות ושייכות.

רציתי שהיא תלמד בחינוך אלטרנטיבי, היא רצתה את החברות מהגן. שנים אחר כך, היא זו שבחרה לעשות את השינוי בעצמה. יהונתן דורון בפוסט על בחירה, אומץ והמהפכה של "דרך הילדה".

לפני 20 שנה יונתן יעקובי הבטיח שהוא סאונדמן הופעות מנוסה. היום, באולפני ג'אפה, האמת יצאה לאור. פוסט על הזינוק למים, על הפסקת ההתקרבנות ועל החברים שצריך לשמור קרוב.

מישל מה בל, הבכורה בת ה-10, עלתה על האוטובוס לטיול השנתי הראשון עם לינה בשטח. יהונתן דורון ידע שהלילה יביא איתו בכי וקריאות ל"הצלה", אבל הוא בחר להישאר בחנייה. פוסט על הרגע שבו הורים מתבלבלים בין פתרון לבין נוכחות, ולמה המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו היא האמונה בכוחות שלהם – גם כשהגרון בוער מגעגוע.