"חינוך אינו תפוח אדמה לוהט שזורקים מאחד לשני כדי לא להישרף." 🛸🥔
מה קורה כשמחנכת מכוכב אחר נוחתת לכם במרפסת באמצע הלילה, מבקשת אספרסו בלי סוכר ומתדלקת את החללית שלה בשמן זית של רמי לוי? יהונתן דורון בטור סוריאליסטי, מצחיק ונוקב על המפגש הדמיוני עם ויק, ה"כוכבאית" מכוכב פסטל.
סיפור על המלחמה המתישה והביקורת האינסופית בין הורים למורים, על המשל של המלך ג'ים שמנסה להפסיק את הכאב, ועל המושג המהפכני שצריך להחליף את המילה 'חינוך' – כוכבאות. טור חובה לכל מי שרוצה להפסיק להעביר אשמה ולהתחיל לגלות את הגלקסיה המרהיבה שנמצאת בתוך כל ילד וילדה.
מתי בפעם האחרונה הפסקתם לחנך והתחלתם להיות כוכבאים?
"זו לא S. מהמקום שאני בא ממנו, משמעות הסמל הזה היא ׳תקווה׳." 🔯🦸♂️
הידעתם שסופרמן הוא בעצם מהגר יהודי ששמו המקורי הוא 'קאל-אל'? יהונתן דורון בטור מרתק שחושף את המקורות היהודיים החבויים מאחורי גיבורי העל הגדולים בעולם.
מג'רי סיגל וג'ו שוסטר שיצרו את סופרמן כתיקון למשה רבנו אל מול היטלר, דרך באטמן כיהודה המכבי המודרני שנלחם בגיא צלמות, ועד קפטן אמריקה שנולד כדי להכות בנאציזם. סיפור על יוצרים יהודים שהשתמשו בדיו ונייר כנשק של תקווה, ועל גיבורים שהם תמיד חזקים, תמיד טובים – ותמיד, בדיוק כמונו, קצת רדופים.
סיפור על היסטוריה, זהות והסמל שעל החזה שמזכיר לנו שגם בחושך הכי גדול – עוד לא אבדה תקוותנו.
"שמרי על עצמך מפני בני האדם."
מה עושה אבא שכותב שירים כשהוא מחכה לבת שלו ב-1:00 בלילה? הוא כותב שיר.
יהונתן דורון בטור נוקב המשלב בין החרדה האבהית המגולמת בשיר "טלפני טלפני" של שלמה ארצי, לבין הרגע בו הביט בבתו מישל מופיעה בבלט. טור על הדילמה הקיומית של כל הורה: האם לחזק את הרגישות והעדינות, או לגדל לוחמת שתדע להתמודד עם הנורא שיבוא? זהו סיפור על הפחד להרפות, על הצורך לתת להם לסלול את הגדרת זהותם, ועל ההבנה שבסופו של דבר, האמונה באור היא לא מותרות – היא חובה.
"תמיד יש שם כוכב." ✨
שיחת טלפון אחת מנערה בת 17 שחזרה מחו"ל הזכירה לי השבוע למה המילים שאנחנו כותבים הן לפעמים חבל הצלה. היא סיפרה על ניסיונות אובדניים, על כאב עמוק ועל הרגע שבו הספר "כל מה שילד צריך" הפך עבורה למפה בתוך החושך.
יהונתן דורון בטור מרגש על הפרק "לבחור להיות הבאטמן", על המחיר של החשיפה האישית ועל הנערה שהפכה ל"באטגירל". סיפור על הכוח להאמין מחדש, על האור שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו, ועל הידיעה שגם בלילות הכי אפלים – תמיד יש שם כוכב.
"אני תמיד מחפש את הסדקים לאור." 🕯️⛓️
בסוף הופעה בכלא מעשיהו, רגע לפני שיצאתי חזרה אל החופש, הסוהר אהרון עצר אותי לכוס קפה וסיפר לי סיפור ששינה את הדרך שבה אני מביט על "בני אדם שבורים".
יהונתן דורון בטור מרגש על רגע של תיקון בלתי אפשרי: איך הרים של מדי אסירים אפורים וקשיחים הפכו, בזכות סוהר אחד שהאמין ואסיר אחד שחיפש תקווה, לפופים רכים ומנחמים עבור ילדים. זהו סיפור על המעבר מכאב לנתינה, על השכר שאי אפשר למדוד בכסף, ועל ההבנה שגם במקום הכי חשוך – אדם אחד שמאמין בך הוא כל מה שצריך כדי להדליק את האור.
"הכל עניין של בחירה וגישה." 🦇✨
מה הקשר בין כנס "עמיתים משפיעים" בפתח תקווה לבין חלה אחת "לא מוצלחת" של אמלי ביום שישי?
יהונתן דורון בטור מעורר השראה על הבחירה שאנחנו עושים בכל יום מחדש: האם להיות ה"ג'וקר" של הנסיבות, או לבחור להיות ה"באטמן" – זה שיודע לקחת שיר עצוב ולהפוך אותו לטוב יותר.
בסיפור אישי ונוגע ללב, יהונתן לוקח אותנו מההרצאות מול מאות בני נוער ועד לרגע שבו אכזבה קטנה של ילדה הפכה לסעודת מלכים עבור ציפורי השמיים. זהו שיעור על חמלה, על היכולת להפוך כל "לימון" ללימונדה, ועל ההבנה שנתינה לאחר היא לפעמים הדרך הכי טובה להשביע את הרעב הפנימי שלנו.
"יותר מזה אנחנו לא צריכים…" 🚒🔥
בין ריח החצילים המטוגנים והמטבוחה של יום שישי, לבין פס קול של שלמה ארצי שמתנגן ברקע על מסלולי הטיסה בנבטים – שם, בתחנת כיבוי האש המדברית, למדתי מהי מנהיגות ומהי חברות אמת.
יהונתן דורון בטור נוסטלגי וחשוף על הימים כלוחם אש צעיר, על החבורה שהגיעה מכל קצוות הדרום והפכה למשפחה, ועל אריק ז"ל, שחיוכו המבוייש נדם לפני עשרים שנה ועדיין חסר כל כך.
זהו סיפור על תקופה שלא תחזור, על האנשים שעיצבו את מי שאני היום, ועל הידיעה המנחמת שגם היום, בדרכי שלי, אני עדיין עוסק בכיבוי שריפות – רק כאלו שבוערות בלב.
"כל העולם כולו גשר (מיתר) צר מאוד" 🎸
מה הקשר בין מיתרי הקול הצרודים של ברוס ספרינגסטין, לבין הסמטאות בהן סבא שלי הסתתר בפראג של מלחמת העולם השנייה?
יהונתן דורון בטור מרגש שנולד מאכזבה על הופעה שבוטלה, והפך להתבוננות עמוקה על מה שאנחנו באמת מחפשים כבני אדם: אהבה, שפיות ויחד.
בתוך היופי המהפנט של פראג, בין צחוק של ילד על בימבה לזוג קשישים על גדות הנהר, מסתתרת הבשורה האמיתית של הרוקנ'רול – היכולת למצוא את עצמנו בתוך המילים של האחר, ולחגוג את האוצר האלוהי שקיבלנו: אהבת חינם ללא כרטיס.
"אדם לא רגוע לא יכול להרגיע." 🇮🇱
איך מגדלים ילדים כשהקרקע מתחתינו רועדת כבר עשורים? יהונתן דורון בטור חשוף ומורחב, על האתגר לגדל ילדים במציאות של מלחמה קיומית, אך גם תחת איום של שיסוי ופילוג פנימי.
הפוסט לוקח אותנו למסע בין פראג לבין זירת הקראטה, בין הלקח שלמד מרוברטו בניני בסרט "החיים יפים" לבין הבוקר שבו נשבר מול הבת שלו בדרך לבית הספר.
זה טור על היכולת שלנו למצוא איים של שקט בתוך ים החרדות, ועל ההבנה שחיבוק, מבט לא שופט, וחמלה עצמית – הם הכלים החינוכיים החזקים ביותר שיש לנו להציע לילדים שלנו.
"אור שלא יכבה לעולם: פרידה מאדם שהיה כל כולו נתינה" 🕯️
יש אנשים שמופיעים בחייך משום מקום, ללא הזמנה, והופכים להיות בדיוק האור שהיית צריך. אור נכנס לחיי מאחורי הקלעים של הופעה בתל אביב, עם "אנרגיה של דבש" וחיוך צנוע, ומאותו רגע הפך לחלק בלתי נפרד מהמסע שלי ושל הלהקה.
הוא היה שם בכל צומת – דואג לתווים, לצילומים, לאוכל ולאנרגיה של כולנו, תמיד באהבת חינם ובצניעות נדירה. השבוע, כשהלב שלו נדם בפתאומיות במהלך הופעה, הלב של כולנו נשבר.
פוסט פרידה מאדם ששמו היה הדבר הכי מדויק בו – אור גדול שזכינו לקבל לסיבוב קצר, ואור שלא יכבה בנו לעולם.
"יהונתן, זה הקליפ הכי מושקע שמצאת לנו?!"
כשהקרנתי לתלמידים שלי את שלמה ארצי, חלקם ראו רק איכות צילום נמוכה וקיר מתקלף. אבל תלמיד אחד בשם תום, ראה את מה שכולנו מחפשים – חמש וחצי דקות של אבא שפשוט נמצא שם עבור הבן שלו.
"תן לי חמש דקות כאלה עם אבא שלי, ואני בן אדם אחר," הוא אמר.
פוסט על היכולת להפסיק לחפש את הפירוטכניקה ולהתחיל להשקיע במה שבאמת חשוב: בלב, בנוכחות ובזמן שאנחנו נותנים לילדים שלנו.
"אני לא יודע לריב. אני יודע לכעוס." יהונתן דורון במסע בעקבות סבתו בת ה-100, אל המקומות שבהם שכחנו איך להשלים, איך לחבק ואיך לאחד את השבטים כאן בארץ.
