ובנעוריי היו לי שני מלכי שלמה – שלמה סבא שלי, ושלמה ארצי.
אבל סבא שלמה לא אהב את שלמה ארצי.
ברגע של ויכוח בנינו, זרק לי פעם:
״אם תקשור אותי לכיסא ותשים לי את השירים שלו – בשיר השלישי אני כבר אשתף בסודות מדינה!״
בפעם האחרונה שסבי, שלמה המלך זצ״ל, הגיע לבקר אותי בתל אביב, הוא ביקש שאקח אותו להראות לו את הים.
החלטתי שבנסיעה אאתגר אותו ואאיץ את זרימת הדם בגופו, ומבלי לשאול או להזהיר אותו, שמתי במערכת באוטו את האלבום החדש אז של ארצי – ״שפויים״, שיתנגן לנו כל הדרך אל הים והגברתי ווליום בחיוך.
והנסיעה ממשיכה וממשיכה לה, ועובר עוד רמזור ועוד רמזור.
אני מחכה שהוא יתעצבן. אבל כשמגיע השיר הרביעי באלבום, ״נצמדנו״ – סבא מתחיל כבר לתופף על הג׳ינס שלו ולחייך ממש.
ואז, ממש ברמזור האדום האחרון שהכי קרוב אל חוף הים,
סבא מפנה אלי את מבטו והוא קורן מאושר וסיפוק, ואומר לי בטון שקט ועתיר פירגון אמיתי:
״שמע… השירים החדשים שלך…התרשמתי בצורה בלתי רגילה!״