הגיבור הכובש את יצרו

אני והוא.

הוא ואני.

וחשבתי לעצמי:״כמה טוב שיש את חג פורים,ואפשר לחגוג את מי שאנחנו לא ממש,או מי שחלמנו קצת להיות…״

והנה,אני והוא.

.ביום יום ,במסגרת החינוכית שאני מנהל,

אני יותר ״קפטן אמריקה״ והוא יותר ״הענק הירוק״.

אני זה שרודף אחריו עם ״מגן״ דמיוני שיכול לספוג הכל, ולוחש/זועק לו – ״תבחר בטוב! ׳אל תהפוך ל״ירוק״!׳

לפניי כמה ימים, לקחתי החלטה של מנהל, החלטה שפגעה בו.

ותוך שניות מצאתי את עצמי רץ אחריו במדשאות,

אבל במקום לאיים עליו, הצעתי לו שנשב ונדבר על איזה ספסל שהוא יבחר. הוא נעצר, הצביע על ספסל והתיישבנו.

״אז מה כל כך הכעיס ופגע בך בהחלטה שלי?״, שאלתי.

והוא הסביר את עצמו נפלא.

הבטתי לו בעיניים ואמרתי לו :״אתה צודק.אני טעיתי.בוא נחזור ואני אתקן את הטעות שעשיתי.״

הוא פתח עיניים גדולות, כמו של תינוק שיצא זה עתה לאוויר העולם ומביט על הכל בחשדנות מהולה בפליאה עצומה.

״אבל אתה המנהל שלי! אתה מבוגר!

איך יכול להיות שאני צודק?!״ אמר לי בתמיהה גמורה.

״מבוגרים אינם אלים, ילד שלי.

מנהלים אינם אלים גם כן.

אני גם בא ללמוד ,מכם הילדים, בכל בוקר.

אם אני אשתמש בכוח שלי כ״כמבוגר הצודק והנוקשה״,

אז אפסיד את השיעורים שאתם באים ללמד אותי בכל יום״,עניתי לו.

התחבקנו וחזרנו פנימה.

גם בי יש ענק ירוק,

(ובטח שלידו אני במידות מושלמות לגילום הענק☺️)

כל החיים הם מסע של למידה בשליטה ,

על הצד הכוחני והאפל והפגוע שלנו.

גם אני צריך לפעמים ״קפטן אמריקה״ כזה,

שיריץ אותי במדשאות,

וילחש /יצעק באוזניי: ״תבחר בטוב!אל תהפוך לירוק!״