דרך הילדה

כשמישל הייתה ממש לפני הכניסה לכיתה א׳, רציתי לקחת אותה אל הכפר הירוק, שהפך עם השנים לכפר צבעוני של שבילי חינוך אלטרנטיביים.כמי שחינך כעשור בביה״ס דמוקרטי, רציתי שהיא תכיר כמה אפשרויות של בתי ספר, אליהם תתעורר בכל בקרי ימי החול שלה ב12 השנים הבאות.אבל, בשער של הכפר, מישל דרשה שאעשה סיבוב פרסה.״אני רוצה להיות קרובה לבית ולהיות בכיתה עם החברות שלי מהגן!״. אמרה לי בהחלטיות.החינוך הדמוקרטי חינך אותי תמיד לשים סימן שאלה גדול ברגע בו אני חושב שאני יודע מה טוב בעבור הילד, יותר ממנו.

למדתי שברוב המוחץ של המקרים הילדים יודעים טוב ממני מה נכון וטוב עבורם.קל יותר לעשות את זה עם חניכים ותלמידים שלך.יותר מאתגר בהרבה לעשות את זה עם הצאצאים הרשמיים שלך.אבל הצלחתי ושחררתי, שחררתי אותה שם בשער של הכפר לחופשי מכלוב החלומות שלי, ועשינו פרסה חזרה הביתה, ומישל נרשמה לביה״ס הקרוב לבית כפי שרצתה.השנים חלפו להן מאז אותה הפרסה, ובשנתיים האחרונות שירן ואני ראינו ושמענו את יופיו של הקול הפנימי שהלך וצמח במישל, כמו היה לעץ הפאולוניה הסיני.מישל החליטה שהיא רוצה ללמוד בבית ספר אחר.בדרך אחרת. בגישה אחרת. היא רצתה. היא החליטה.שירן ואני יצאנו איתה יד ביד למסע חיפושים מרגש, ולבסוף מישל בחרה – ״דרך הילד״, בית הספר המונטסורי שבכפר הירוק. מתי רוצה לעבור? – אתמול! מיד!ככה, באמצע השנה, כעוף החול, כהשלת הנחש את הנשל ומתחדש לו, כך מישל החליטה בעוז לגלות את עצמה מחדש במקום חדש בלי אף אדם ואדמה שהיא מכירה.לחוות פרידה ועזיבה,לצאת לארץ חדשה, ככה פתאום, באמצע החיים.אבל מישל שלנו צודקת.

הרי החיים הם עכשיו. והחיים הם לא באמת חלוקה לשכבות גיל, כיתות, מסגרות.החיים הם מה שאנחנו בוחרים לעשות מהם ואיתם.והנה, מישל כבר נשבעה שהיא רוצה להתחיל מהפכה של שינוי שם בית הספר החדש שלה – ל״דרך הילדה״.נפעמים וגאים בך כל כך ילדה אמיצה חכמה ומחוברת לעצמהשלנווכל כך של עצמה